הלכה: רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר צָרִיךְ לְהַתְנוֹת וְלוֹמַר אִם טֵבֵל עָלָה בְיָדִי הוּא מַעֲשֵׂר. וְאִם מַעֲשֵׂר עָלָה בְיָדִי הֲרֵי הוּא עָשׂוּי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה צָרִיךְ לִכְפּוֹל תְּנָייוֹ וְלוֹמַר וְאִם לָאו לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹל תְּנָייוֹ. דֵּין כְדַעְתֵּיהּ וְדֵין כְדַעְתֵּיהּ. וְאִיתְפַּלְּגוּן שְׁנֵי כְרִייִם וְאֶחָד מֵהֶן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא קִדְּשׁוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דין כדעתיה ודין כדעתיה. ואזדו ר''י ור''ל לטעמייהו דאיתפלגון לקמן (בפ''ג דתרומות) וה''ג שם תרומת שניי כריים כאחת מהי ר' יוחנן וכו'. וכצ''ל כאן. כלומר אם היו לפניו שני כריים של תבואה ואמר תרומת שני כריים באחד מהן מהו ופליגי ר''י ור''ל ר' יוחנן (ס''ל) קדשו מדומעין כלומר קדשו התרומות שבהן והרי שניהן מדומעין שאינו ידוע באיזה מהן התרומה ור''ל סבר דלא קדשו כלל מכיון שאמר סתם ולא פירש היכן ובאיזה הכרי קבע התרומה והיינו דאמר הכא דכל חד וחד לטעמיה הוא דאזיל דר''ל ס''ל מכיון שאיני ידוע לו אם הוא מהמעשר או לא צריך להתנות עליו דבלא כך לא חל עליו שם תרומת מעשר ור''י ס''ל דא''צ להתנות דחל עליו תרומת מעשר כמו דס''ל התם שאע''פ שאין ידוע לו היכן היא התרומה חל עליה שם תרומה ושני הכריים מדומעין:
גמ' רשב''ל אומר צריך להתנות. אבבא מאה טבל מאה מעשר קאי דכשהוא נוטל מאה ואחת צריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי. כלומר על אותה הסאה אחת הוא אומר כן אם זו של המאה טבל היא שעלה בידי הרי הוא מעשר כמו המאה מעשר שנטלתי ואם של מעשר הוא הא' שעלה בידי הרי הוא עשוי תרומת מעשר על המאה טבל:
צריך לכפול תנאו ולומר ואם לאו לא עשיתי כלום. על מה שהוא אומר הרי הוא עשוי תרומת מעשר צריך הוא לכפול ולומר ואם לאו שאין הדבר כמו שאמרתי לא עשיתי כלום שלא יהא חל שם תרומת מעשר על האחת הנוספת:
ר' יוחנן אמר אין צריך לכפול תנאו. כלומר שא''צ כאן לתנאי כלל אלא יכול הוא לקרותו לתרומת מעשר כך ואע''פ שאינו יודע אם הוא מהטבל או מהמעשר כיון שנוטל עם המאה הרי היא מעשר וקורא שם לתרומת מעשר:
משנה: מֵאָה טֵבֵל מֵאָה חוּלִין נוֹטֵל מֵאָה וְאַחַת. מֵאָה טֵבֵל מֵאָה מַעֲשֵׂר נוֹטֵל מֵאָה וְאַחַת. מֵאָה חוּלִין מְתוּקָּנִין מֵאָה מַעֲשֵׂר נוֹטֵל מֵאָה וְעֶשֶׂר. 33b מֵאָה טֵבֵל וְתִשְׁעִים מַעֲשֵׂר תִּשְׁעִים טֵבֵל וּשְׁמוֹנִים מַעֲשֵׂר לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. זֶה הַכְּלָל כָּל זְמַן שֶׁהַטֵּבֵל מְרוּבָּה לֹא הִפְסִיד כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מאה טבל מאה חולין. שנתערבו והך טבל דמתני' דהכא מיירי בטבל שהופרש ממנו תרומה גדולה אלא שלא הופרשו ממנו המעשרות והרי הוא טבול לתרומת מעשר לאחד ממאה שבו:
מאה טבל מאה מעשר. שנתערבו ג''כ הוא נוטל מאה ואחת ומפסיד מן הטבל אותה סאה אחת וישארו צ''ט שאין טבל ואותן המאה ואחת הכל מעשר הן וטעמא בהך חלוקה הויא כעין הטעם דהחלוקה הראשונה שאם אתה אומר לא יטול אלא מאה יחשוב שהמאה שנטל הוא הטבל ולא יפריש כ''א סאה אחת לתרומת מעשר ממנו ובאמת אינו כן שהמאה שנטל הן המעשר מפני שזהו הכלל כל שיש בו יותר מן האיסור אותו הוא שמפרישין מהתערובות שנתערב עם האחר וכן הוא כאן שבמאה הטבל יש סאה אחת לתרומת מעשר ובמאה מעשר יש עשרה לתרו''מ לפיכך אמרו שיטול מאה ואחת כדי שידע שהן המעשר ויפריש תרומת מעשר כשיעור הראוי למאה ואחת מעשר שאף אותה סאה אחת שניטלת מן הטבל נעשית מעשר ומ''מ ההפסד הוא מן הטבל שאם לא נתערבו היה מפריש מהטבל עשרה למעשר והעשירי שבאותן עשרה היה לתרומת מעשר והיו נשארים בידו מאותן המאה טבל תשעים סאה שהן מעושרים ומתוקנים ממעשר ראשון ומאותן המאה מעשר לא היה צריך להפריש כ''א עשרה לתרומת מעשר עכשיו שנתערבו אומרים אנחנו שאותה הסאה שהוא נוטל עם המאה הן הכל כמעשר ונמצא אותה הסאה הנוספת היא ההפסד שגם היא למעשר ומפריש מהן עשרה למאה לתרומת מעשר וחלק העשירי מאותה סאה מעשר לתרומת מעשר ומהצ''ט סאין שנשארו טבל צריך עכשיו שיפריש מעשר מכל הצ''ט והן עשרה סאין פחות עשירית ובין הכל הוא מפסיד סאה בדאמרן:
מאה חולין מתוקנין מאה מעשר. שנתערבו ובמאה מעשר שלא הפריש מהן תרומת מעשר יש בהן עשרה מתרומת מעשר לפיכך נוטל מאה ועשר לפי שהתרומת מעשר נתערב בהחולין וא''כ צריך להפריש מהחולין כדי שיעור תרומת מעשר שבמאה המעשר ונוטל מאה ועשר והן הכל מעשר ומפריש מהן התרומת מעשר כשיעור תרומת מעשר מן הק''י מעשר שהן י''א ואותן העשרה שמוסיף על המאה מפסיד הוא מן החולין וישאר תשעים סאין חולין מתוקנות כמו שהיו וא''ת א''כ יהיו החולין הכל מדומע שהרי עשרה תרומת מעשר שנפלו למאה הן ותרומה אינו עולה אלא באחד ומאה הא ליתא דתינח אם היה העשרה התרומת מעשר כבר מפורשים ומבוררים לתרומת מעשר אז הדין שצריך א' ומאה כנגד התרומת מעשר שנפלו אבל כאן שאין התרומת מעשר מבורר ומופרש אלא שיש במאה מעשר הטבולין לתרומת מעשר כדי עשרה לתרומת מעשר הלכך לא מחמרינן כאן אלא שאוסר בהחולין כדי אותן העשרה ויהיו כמעשר וצריך ליטלן מהחולין עם המאה מעשר ומפריש מן הכל תרומת מעשר ותשעים החולין נשארו מתוקנין. והא דקתני הכא חולין מתוקנין ולא חולין סתם כמו ברישא תע''ג דגם ברישא בחולין מתוקנין איירי הא קא משמע לן דלא תימא דאין הדין דהאי חלוקה כ''א בשנתערבו המעשר בחולין שהוציאו ממנה התרומה גדולה לבדה ולא הוציאו ממנה המעשר דאז אמרינן דהמעשר של מאה מוציא גם העשרה מעשר שבהחולין ונוטל מאה ועשר למעשר מפני שנתחבר מעשר למעשר ואינו מפסיד כלום אבל לא בנתערב המעשר עם החולין המתוקנין לגמרי ואפילו מן המעשר הלכך קמ''ל דאף אם נתערבו בחולין המתוקנין לגמרי אוסר בהן עד כדי עשרה מטעם העשרה תרומת מעשר שבמאה המעשר וכדאמרן:
מאה טבל תשעים מעשר וכו'. כל זמן שהטבל מרובה לא הפסיד כלום והטעם דכשהטבל מרובה א''כ לעולם אין במעשר הפחות ממנו כדי שיעור שנוכל להעלות התרומת מעשר שנתערב בו ואם אתה מחשבו כתרומת מעשר שנפל למעשר נמצא המעשר מדומע הכל הוא ולפיכך לא החמירו כן במעשר וכל זמן שהטבל מרובה לא הפסיד מן הטבל כלום והיינו אם הטבל מרובה על המעשר בין בעשרה או פחות דלעולם שייך האי טעמא ועשרה דנקט במתני' לאו דוקא והכי אמרינן בגמרא וכדנפרש בהסוגי':
נוטל מאה ואחת. לפי שדין הטבל שאוסר מין במינו ואפי' בכל שהוא עד שיפרישו וכשהוא נוטל המאה מהתערובות הטבל הוא שנוטל ולפיכך אמרו שצריך ליטול עוד אחת מהמאה של החולין עמו ומפסיד אותה הסאה האחת מפני שהסאה של תרומת מעשר שבטבל נתערבה בהחולין וא''ת נהי דכך הוא הלא תרומת מעשר עולה באחד ומאה וכשנוטל המאה טבל מן המאתים שנתערבו א''כ ישארו המאה חולין מתוקנין כמו שהיו היינו טעמא שאם אתה אומר אינו נוטל אלא מאה יטעה ויחשוב שאותן המאה הן המאה החולין שעלו בידו ויחשוב אותן לחולין ובאמת אינו כן שהטבל הוא שמפרישו מן החולין ונמצא ישארו אלו המאה טבל בטיבלן שיחשוב שהן חולין ולא יפריש מהן הלכך צריך הוא שיטול עוד סאה אחת מן החולין מפני התרומת מעשר כדי שידע שהטבל הוא שהפריש ויתקנו לפי מה שצריך לתקנו וישארו מהחולין צ''ט סאה מתוקנין והכי מפרש להאי טעמא בהאי תלמודא בפרק הבית והעליה:
אָמַר רִבִּי מָנָא חוֹלְקִין עַל רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ דְּתַנִּי מַעֲשֵׂר טֵבֵל שֶׁנִּתְעָרֵב בְּחוּלִין אִם יֵשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר מוֹצִיאוֹ לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ אוֹמֵר יִקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ וְיַעֲלֵם בְּאֶחָד וּמֵאָה. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל תִּיפְתָּר בִּדְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן עֲלִייָה. רִבִּי הִלֵּל בֶּן פָּזִי בְּעֵי וְיִפְצַע. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מוּתָּר לְפַצֵּעַ. לֹא כֵן תְּנִינָן נִתְפַּצְּעוּ הָאֶגּוֹזִים בְּשֶׁעָבַר. הָא בִתְחִילָּה לֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יונה מותר לפצע. בתמיה וכי מותר לכתחילה לפצע כדי לבטל האיסור וכי לא כן תנינן שם נתפצעו האגוזים בשעבר אם נתפצעו בדיעבד הא לכתחילה לא:
ויפצע. אותן ואז בטלה חשיבותן דהא תנן התם נתפצעו האגוזים נתפרדו הרימונים יעלו בא' ומאתים וה''נ יעלה בא' ומאה:
תיפתר. להמתני' בדברים שאין להם עלייה שאינם בטלים וכהאי דתנינן (בסוף פ''ג דערלה) ואלו הן שהן מקדשין אגוזי פרך ורמוני באדן וכו' דחשיבי הן ולא בטלי:
ואם לאו ר''א בן ערך אומר קורא שם לתרומת מעשר שבו ועולה בא' ומאה. כך הוא בתוספתא שם וכלומר אם נתערב במאה חולין א''כ קורא לו שם לתרומת מעשר ויעלהו בא' ומאה ואינו מפסיד מן החולין כלום והשתא מתני' פליגא על ר' אלעזר בן ערך דממתני' שמענו דמפסיד אחת מן המאה חולין ואמאי ויעלהו לתרומת מעשר בא' ומאה:
אם יש לו פרנסה ממקום אחר. שיש לו ממה להפריש על זה הטבל ממקום אחר מוציא עליו לפי חשבון הטבל שנתערב:
מעשר טבל. טבל שטבול לתרומת מעשר שלא הופרש ממנו ונתערב בחולין:
דתני. בתוספתא דתרומות (פ''ה):
אמר רבי מזו וכו'. ארישא דמתני' מהדר מאה טבל מאה חולין נוטל מאה ואחת וכדפרישית במתני' דאותו הא' שצריך הוא ליטול נוסף על המאה ומפסיד מן החולין מטעמא דהוי כסאה של תרומת מעשר שבמאה הטבל נתערב בהחולין ואע''פ שהיה בדין דאף אם הוא כך מ''מ הרי למאה חולין נפלה וא''כ יעלה באחד ומאה ולא יפסיד מן החולין כלום ואפ''ה אמרינן דמפסיד אותה הסאה מן החולין ועלה קאמר רבי מזו שמענו שחלוקין הן חביריו על ר''א בן ערך דלקמן:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה כֵּינִי מַתְנִיתָא כָּל זְמַן שֶׁהַטֵּבֵל מְרוּבָּה עַל הַמַּעֲשֵׂר מַעֲשֵׂר לֹא הִפְסִיד כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כיני מתניתא. הא דקתני כל זמן שהטבל מרובה לא הפסיד כלום כן צריך לפרש כל זמן שהטבל מרובה על המעשר המעשר הוא שלא הפסיד כלום וכדפרישית טעמא במתני' דבכה''ג דמתני' ודאי לא משכחת לה שמה שהוא מרובה על המעשר יעלה במעשר הפחות ממנו שהרי הן עשרה ולא יעלו בתשעים המעשר וה''ה נמי אם הטבל מרובה בפחות מעשרה לא משכחת לה שיעלה בהמעשר וקמ''ל דאנן קפדינן שלא יהא המעשר מפסיד כלום וכלומר שאם תחשבהו כדין תרומת מעשר ממש שנפל למעשר אם כן יהיה המעשר מדומע ויפסיד המעשר:
רִבִּי לְוִינְטִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָה כָּל טֵבֵל דַּאֲנָן קַייָמִין הָכָא טֵבֵל לָרִאשׁוֹן וְלַשֵּׁנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל טבל דאנן קיימינן. במתני' הכא טבל לראשון ולשני ולא לתרומה גדולה דאל''כ אמאי מפסיד אחת מן החולין בשביל התרומת מעשר לבד הרי יש כאן טבל שהוא טבול גם לתרומה גדולה והיה לו להפסיד שלשה השתים בשביל התרומה והא' בשביל התרומת מעשר אלא ע''כ בשהופרשה התרומה גדולה והטבל שאנו חוששין בשביל התרומת מעשר שבו:
רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי וְרִבִּי דּוֹסִתַּי בֵּי רִבִּי יַנַּאי. חַד אָמַר עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שֵׁנִי לְמָקוֹם אַחֵר. וְחָרָנָא אָמַר עוֹשֶׂה כּוּלּוֹ שֵׁנִי לְמָקוֹם אַחֵר וּמַפְרִישׁ עָלָיו רִאשׁוֹן לְמָקוֹם אַחֵר. מַה נָן קַייָמִין מֵאָה טֵבֵל וְתִשְׁעִים מַעֲשֵׂר נוֹטֵל תִּשְׁעִים וּשְׁתַּיִם חָסֵר עִישּׂוּר אֶחָד. מֵאָה טֵבֵל וּשְׁמוֹנִים מַעֲשֵׂר נוֹטֵל שְׁמוֹנִים וְשָׁלֹשׁ חָסֵר שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים. מִיכָּן וְהֵילָךְ לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחד אמר עושה אותו כולו. כל המעשר התשעים והב' חסר עישור דמחמת הספק שנתערב בטבל ויש בו חשש מתרומת מעשר של הטבל יעשה אותן הכל למעשר שני ומפריש עליו כדי שיעור זה המעשר ראשון ממקום אחר:
יעשה אותו מעשר שני על מקום אחר. שצריך לו להפריש דמשום שעדיין לא קרא לו שם לתרומת מעשר יכול הוא לעשות לשני על מקום אחר ונמצא לא יפסיד כלום ושני בדוקא נקט כדי לעקור ממנו שם מעשר ראשון שלא יחוש לתרומת מעשר שבו:
מאה טבל ושמונים מעשר נוטל שמונים ושתים חסר שני עשרונים. כצ''ל וכן הוא בתוספתא אלא ששם מהופך בטעות. ופירושו כדפרישית בבבא ראשונה דתרומת מעשר משמנים טבל שעושה אותם הטבל כדלעיל הוא אחד חסר שני עשרונים ועם האחד שהוא כנגד התרומת מעשר שבטבל שתים חסר ב' עשרונים. והשתא פלוגתא דלעיל אהא הוא דקאי דחד אמר עושה אותו שני למקום אחר לזה הנוסף שנוטל מן הטבל עם המעשר והן שתים חסר אחד:
מאה טבל וכו'. כלומר דמפרש דאהאי ברייתא קאי פלוגתייהו ותוספתא היא (בפ''ח) אלא דשם כתובה בשיבוש ובהיפך וגי' דהכא עקרית מלבד תיבת שלש בסיפא הועתק בטעות והאי תנא דברייתא פליג אתנא דמתני' בדין אם הטבל מרובה דס''ל דמפסיד מן הטבל כשיעור תרומת מעשר שבו וכן שיעור תרומת מעשר של תשעים אם היו טבל והיינו דקאמר מאה טבל ותשעים מעשר נוטל תשעים ושתים חסר עישור אחד וכלומר דנוטל המעשר התשעים ועוד השתים חסר עישור אחד היינו אחד בשביל התרומת מעשר שבטבל דחיישינן שמא הוא בתוך המעשר ועושה עוד להתשעים כדין טבל לתרומת מעשר וזהו אחד חסר עשירית שהוא שיעור תרומת מעשר לתשעים וכל זה מפסיד הוא מן הטבל שהרי צריך להפריש עוד תרומת מעשר מן הטבל הנשאר כפי שיעורו והמעשר התשעים נשארו כמו שהיו ומפריש מהן תשעה לתרומת מעשר כדינו:
מה אנן קיימין. פלוגתייהו ואהיכא קאי דהא במתני' קתני דבזמן שהטבל מרובה לא הפסיד כלום ונשאר המעשר כמו שהיה וכן הטבל כמו שהיה ולמה לו לעשות שני למקום אחר:
חד אמר עושה אותו שני למקום אחר וכו'. לאו אמתני' קאי אלא אהא דתני בתוספתא ומייתי הש''ס אבתרה דפלוגתייהו וכדמפרשינן לקמן:
תַּנִּי הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חָבִיּוֹת אַחַת שֶׁל מַעֲשֵׂר טֵבֵל טָהוֹר וְאַחַת שֶׁל מַעֲשֵׂר טֵבֵל טָמֵא הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁנֵי לָגִינִין וְנוֹטֵל מִזּוּ כְדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשְּׁתֵּיהֶן וּמִזּוּ כְדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשְּׁתֵּיהֶן. וְחוֹזֵר וּמַגְבִּיהַּ אֶת הַלָּגִין וְאוֹמֵר. אִם זֶהוּ טָהוֹר הֲרֵי הוּא עָשִׂיתִיו תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְאִם לָאו לֹא עָשִׂיתִי כְלוּם. וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה כֵן בַּשֵּׁנִי וְטוֹבֵל וְשׁוֹתֶה דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא בְסוֹף. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין תְּחִילָּה. וּמַה טַעֲמָא דְרִבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּסוֹף. הַכֹּל מוֹדִין בְּשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁהוּא אָסוּר לוֹכַל אֲפִילוּ סָפֵק תְּרוּמָה. סָפֵק מַשְׁקִין כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹכַל אֲפִילוּ תְרוּמָה וַדַּאי. אֶלָּא כָא אֲנָן קַייָמִין כְּהָדָא מַתְנִיתָא. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן מֵאַחַר שֶׁעַל יְדֵי זֶה וְעַל יְדֵי זֶה נִתְבָּֽרְרָה הַטּוּמְאָה טָעוּן טְבִילָה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי רְבִיעִית. לְמַה טַעֲמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשׁוֹתֶה פָּחוֹת מֵרְבִיעִית. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי רְבִיעִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן אֵין לָךְ אֶלָּא כְהָדֵין פִּיתְרָא קַדְמָיָא. דְּרִבִּי חָשַׁשׁ שֶׁמָּא שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין תְּחִילָּה. וְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן חָשַׁשׁ שֶׁמָּא שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּסוֹף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא (סוף פ''ח) ושם אינו גורס מחלוקת רבי ור''א בר''ש כ''א סתמא דהתוספתא כרבי דהכא מיתניא וכדלקמן:
של מעשר טבל. שלא ניטלה ממנו תרומת מעשר:
ומזו כדי תרומת מעשר משתיהן ומגביה את הלגין וכו'. וחוזר שכתוב כאן טעות הדפוס הוא אגב שיטפא דלקמן:
וחוזר ועושה כן בשני. ומתנה כך:
ושותה וטובל. כצ''ל וכן הוא בתוספתא וגריס התם שותה מזה וטובל ושותה מזה וטובל ושותה משניהם כאחת צריך טבילה באחרונה ונראה דחסר התם וצריך לגרוס שותה מזה וטובל שותה מזה וטובל דברי רבי ר''א בר''ש אומר שותה משניהם כאחת צריך טבילה באחרונה והויא כגי' דהכא דאל''ה קשיא רישא וסיפא אהדדי:
ר''א בר''ש אומר אינו טובל אלא בסוף. כצ''ל וכדמפרש טעמייהו דרבי סבר חושש אני שמא שתה משקין טמאין בתחלה ונפסל גופו מלאכול בתרומה וצריך טבילה. ור''א בר''ש סבר דהראשון ששתה אינו אלא ספק טמא ולפיכך כששתה השני הוא שצריך טבילה:
הכל מודים. וקאמר הש''ס דלאו היינו טעמייהו דהכל מודים בשותה משקין טמאין ודאי דאסור לאכול אפילו ספק תרומה:
ספק משקין. ואם שתה ספק משקין שספק אם טהורין או טמאין כ''ע מודים שמותר לאכול אפילו תרומה ודאי דלא גזרו בספק משקין:
אלא כא אנן קיימין בהדא מתניתא. אלא הכא מוקמינן לטעמייהו במילתא אחריתא וכגון ששתה פחות מרביעית כדלקמן דר''א בר''ש סבר דמאחר שע''י זה וע''י זה נתבררה הטומאה כלומר דאע''ג שלא שתה אלא פחות מרביעית מזה ופחות מרביעית מזה מ''מ הואיל וע''י ששתה שניהן נתבררה הטומאה דממ''נ שתה עכשיו משקין טמאים טעון הוא טבילה באחרונה ומצטרפין הם לרביעית ורבי סבר נמי דבעלמא לא חיישינן לספק משקין והכא היינו טעמא שלא יבא לידי רביעית כלומר משום דאי לא מצרכת ליה לטבול אחר ששתה מן הראשון אתי למימר דהאי דלא בעי טבילה לאו משום דשתה פחות מכשיעור ואפילו היו טמאין ודאי אלא שיחשוב משום דכל חד וחד מהן ספק משקין הוא וחיישינן שיבא לידי שתיית רביעית מן השני ולא יטבול דמימר אמר גם זה ספק משקין הוא ואפילו כששותה ממנו כשיעור טהור הוא ולא ידע דעכשיו ששתה גם מן השני משקין טמאין שתה ממ''נ הלכך הצריכו לו לטבול אף אחר ששתה מן הראשון לבדו כדי שלא יבא לטעות בשתיית השני בכשיעור רביעית:
ומ''ט דר''א בר''ש בשותה פחות מרביעית. השתא מסיק ליה לטעמיה כדאמרן דמיירי ששתה פחות מרביעית מזה ומזה והלכך לאחר שתיית הראשון בלאו הכי טהור הוא ואפילו היו משקין טמאין ודאי שהרי לא שתה כשיעור שאין משקין טמאין פוסלין את הגויה אלא ברביעית אלא מכיון שחזר ושתה מן השני מצטרפין הן לרביעית הואיל וע''י שניהן נתבררה הטומאה וכגון שלא שהה מתחילת שתיה ועד סופה יותר מכדי אכילת פרס כדאמרינן בפ''ג דכריתות:
ופריך ולית ליה לר''א בר''ש שלא יבא לידי רביעית. בתמיה אי ס''ד דבהכי פליגי וכדמוקית להאי ברייתא ששתה פחות מרביעית א''כ שפיר קאמר רבי דאיכא למיחש שלא יבוא לידי רביעית ומ''ט דר''א בר''ש דפליג עליה וכי לית ליה דכל היכא דאיכא למיחש להכי דודאי חיישינן אלא א''ר יוסי ברבי בון אין לך לפרש הברייתא אלא כהדין פתרא קדמייא דבספק משקין גופיה פליגי דרבי חושש שמא שתה משקין בתחלה ואף דספיקא הוא צריך לטבול:
ור''א בר''ש. חושש אני שמא שתה משקין טמאין בסוף וכלומר דאין החשש אלא על מה ששתה בסוף דהשתא ממ''נ משקין טמאין שתה ובאחרונה הוא דצריך טבילה אבל מה ששתה בראשונה ספק משקין הוא וקי''ל שתה ספק משקין טהור:
הדרן עלך המזמין את חבירו וסליקא לה מסכת דמאי בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען.
הלכה: וְיִטּוֹל שְׁתַּיִם. רִבִּי כֹהֵן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין בְּשֶׁהִפְרִישׁ חֶצְייָן מִמָּקוֹם אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשהפריש חציין ממקום אחר. כלומר דמשני דהכא מיירי שכבר הפריש וקבע חציין מהחביות למעשר על יין שיש לו ממקום אחר ועכשיו כשהפריש ואמר קבעתי חבית אחת למעשר עוד למקום אחר ודאי לא היה דעתו אלא על החצי שבחבית שקבע הוא בפעם השנית ומכיון שאינו יודע באיזו שורה החיצונה היא אותה חבית שקבע בה עכשיו צריך הוא ליטול מהמקצועות באלכסון ונמצא שא''צ ליטול כל השתים למעשר של עכשיו שהרי לא קבע אלא חצייה שבחבית וכשהוא מערבן לשתיהן בחבית אחת אינו נוטל כ''א כדי מעשר שקבע:
גמ' ויטול שתים. ברישא דמתני' דקתני נוטל שתי חביות לוכסן משום שאינו יודע באיזו שורה החיצונה קבע החבית למעשר והאי נוטל דקתני היינו שנוטל את החביות שתיהן ומערה לתוך חבית אחת ושמעינן להאי פירושא מסיפא דמתני' דקתני נוטל מכל חבית וחבית אלמא דשיעור חבית הוא נוטל למעשר אחר שמערה ומערב את כולן בתוך כלי אחד נוטל מן המעורב כדי חבית אחת שקבע למעשרות מאותן החביות של השורות והשתא כי היכי דבסיפא דהספק הוא בכל חבית וחבית ונוטל מן המעורב מהן לכדי חבית אחת למעשר ה''נ ברישא דהספק הוא מאיזו שורה חיצונה ונוטל מן המקצועות לוכסן דנוטל כדי חבית אחת מן המעורב מהן למעשר וה''ה בכל ספיקי דמתני' הוא כן כל חד וחד לפי הספק כדפרישית במתני' ועל זה פריך הש''ס ולמה יעשה כן ויטול שתים התביות שבמקצועות ויפריש אותן למעשר דהא יש כאן ספק שמא זו היא שקבע ומהשורות החיצונות הנמנין עמה ושמא האחרת היא שקבע מהשורות החיצונות האחרות הנמנין עמה וא''כ יטול שתיהן למעשר:
משנה: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשֶׂר כַּדֵּי יַיִן וְאָמַר שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ הִיא נוֹטֵל שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לוֹכְסוֹן 34a חֲצִי שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ הִיא נוֹטֵל אַרְבַּע חָבִיּוֹת מֵאַרְבַּע זָוִיּוֹת שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ הִיא נוֹטֵל שׁוּרָה אַחַת לוֹכְסוֹן. חֲצִי שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ הִיא נוֹטֵל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לוֹכְסוֹן. חָבִית אַחַת מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ הִיא נוֹטֵל מִכָּל חָבִית וְחָבִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נוטל מכל חבית וחבית. ומערב אותן לתוך חבית אחת ומפריש מהן המעשר שהוא כדי חבית אחת שקבע וכן בכולה מתני' א''צ להפריש אלא כדי חבית אחת כפי שקבע למעשר:
חצי שורה אחת מעשר. ואם אמר חבית אחת מחצי שורה אחת ולא יחד איזו חצי שורה נוטל שתי שורות באלכסון אחת ממקצוע דרומית מזרחית עד מקצוע מערבית צפונית ושורה אחת ממקצוע מזרחית צפונית עד מקצוע דרומית מערבית ונמצא נוטל חבית מכל חצי שורה מן השורות ומערב אותן בתוך חבית ומפריש מהן המעשר:
נוטל שורה אחת באלכסון. כלומר נוטל עשר חביות משורה אחת ואותה השורה תהא באלכסון ממקצוע דרומית מזרחית עד מקצוע מערבית צפונית או ממקצוע מזרחית צפונית עד מקצוע דרומית מערבית ומערב כל העשר חבית לתוך חבית אחת ומפריש מהן המעשר ומפני מה נוטל באלכסון ואינו נוטל שורה אחת ביושר ממזרח למערב או מצפון לדרום לפי שכשנוטל באלכסון בין שתמנה השורות כולן ממזרח למערב בין שתמנה אותן מצפון לדרום נמצא שנוטל הוא מכל שורה ושורה חבית אחת משא''כ אם היה נוטל שורה ביושר ממזרח למערב או מצפון לדרום:
שורה אחת מעשר ואם אמר חבית אחת שבשורה אחת מאלו עשר שורות קבעתי למעשר ואינו ידוע באיזו שורה היא:
נוטל ארבע חביות מארבע זויות. מפני שכל אחת מהזויות היא משותפת משתי מחציות מן שתי השורות החיצונות ומערב ארבעתן לתוך חבית אחת ומפריש מהן המעשר:
חצי שורה החיצונה אחת מעשר. ואם אמר חבית אחת שבחצי שורה החיצונה קבעתי למעשר על מקום אחר ואינו יודע איזו חצי שורה מארבע שורות החיצונות:
נוטל שתי חביות לוכסן. באלכסון אחת של מקצוע דרומית מזרחית ואחת של מקצוע מערבית צפונית שכל חבית שבמקצוע נמנית לשתי רוחות ומערב את שתיהן לתוך חבית אחת ומפריש מהן המעשר:
ואינו ידוע איזו היא. לפי שיש כאן ארבעה שורות חיצונות לארבע רוחות:
ואמר שורה החיצונה אחת מעשר. כלומר חבית אחת שבשורה החיצונה קבעתי שתהא מעשר על חביות אחרות שיש לי במקום אחר:
מתני' מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין והן מסודרות בארץ שבכל ענין שתמנה בין ממזרח למערב בין מצפון לדרום תמצא עשר שורות של עשר עשר שהן מאה כדין או חביות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source